יום העצמאות

הזוהר אומר בפרשת בהר (קח, א): כשיש על העבדים עול של אדונם, לא יכול להיות עליהם עול מלכות שמים, וכיון שאין עליהם עול מלכות שמים הם פטורים מן המצוות כי אין עול מצוות ללא עול מלכות שמים. כמו שור, כל עוד שלא שמים עליו עול אי אפשר לעבוד איתו, ואחרי ששמים עליו עול אפשר לחרוש איתו ולשאת משאות. וזה מה שאמרו בני ישראל: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" (במדבר יא, ה), חנם בלא ברכה, לפי שכשהיו עבדים במצרים לא היה עליהם עול מלכות שמים ולא עול מצוות. וכמו כן עבד שאומר: "אהבתי את אדוני" (שמות כא, ה) הוא נרצע, כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים. וזה גדולתו של היום הזה, של יום העצמאות, של השחרור שלנו מעול הגויים. כל עוד היינו תחת עולם לא יכולנו לקבל עלינו עול מלכות שמים שלם, וכעת השתחררנו, אין עלינו עול אחר, ויכולים אנו לקבל בשלמות עול מלכות שמים.
לפי זה מובנת התוספת בברכת "אהבת עולם" בשחרית, שעיקרה ברכת התורה ובכל זאת אנו מזכירים בתוכה: "מהר והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ ושבור עולנו מעל צווארנו ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו", לכאורה תוספת זו לא שייכת לעניין, אלא כיוון שבקריאת שמע יש קבלת עול מלכות שמים, וכל עוד אנו בגלות תחת עול זרים איך נקבל עול מלכות שמים שלם, באה הבקשה שהקב"ה ישבור עולנו מעל צווארנו ויוליכנו מהרה קוממיות לארצנו. רק אז נוכל לקבל עלינו עול מלכות שמים שלם, גם בגלל שנהיה בני חורין וגם בגלל שנהיה בארץ, כי כל הדר בחו"ל כמי שאין לו אלוה (כתובות קי, ב). רק בארץ ישראל אפשרית קבלת עול מלכות שמים בשלמות, ולכן הבקשה הזו באה לפני קריאת שמע – לפני קבלת עול מלכות שמים. ובזה גם מבואר מה שאמרו חכמים (ספרי עקב, פיסקא מג), ומובא ברמב"ן (דברים יא, יח) שרק בארץ ישראל עם ישראל מקיים מצוות ממש, וקיום המצוות בחוץ לארץ הוא רק בגדר "הציבי לך ציונים" (ירמיהו לא, כ) ממשיכים לשמור מצוות כדי שלא נשכח את קיום המצוות. בחו"ל אי אפשר לקבל עול מלכות שמים, ואם אין אנו ממליכים את הקב"ה מתוך קבלת עול מלכות שמים, כביכול הקב"ה לא מתגלה במלכותו.
השכינה בגלות וכאשר שוחררנו ושוחררה ארץ ישראל הקב"ה כביכול נפדה ונושע אתנו. הוא מושיע אותנו ונושע עמנו. ועל כן: "נגילה ונשמחה בישועתו".
וכך יש להסביר גם את המילים: "כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו נגילה ונשמחה בישועתך". אנו לא אומרים: 'נשמחה בישועתנו', אלא "בישועתך", שאתה נושע עמנו. וכך אומר המדרש (מדרש תהלים ט, יד) על הפסוק: "בשערי בת ציון אגילה בישועתך" (תהלים ט, טו) "כשתחזור שכינתך בשערי בתי ציון, אגילה בישועתך. אמר ר' אבהו: זה אחד מן חמישה מקראות הקשים, שהם מלמדים שישועתן של ישראל היא ישועתו של הקב"ה" (אוצר התפילות, ברכת אהבת עולם).

אנו אומרים בתפילה: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא". ריבונו של עולם היה מלך גם לפני בריאת העולם, כי המלכות האלוקית מוחלטת ואינה תלויה בנבראים. אבל כל עוד לא נברא העולם לא היה מי שקרא לריבונו של עולם מלך, רק "לעת נעשה בחפצו כל, אזי מלך שמו נקרא". הופעת מלכות ד' מתגלה על ידי הנבראים, על ידי עם ישראל הקורא בשם ד', כמו שדרשו חז"ל שעד אברהם אבינו לא היה מי שקרא לריבונו של עולם אדון. "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון, עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר: 'ויאמר ד' אלוקים במה אדע כי אירשנה' (בראשית טו, ח)" (ברכות ז, ב).

"אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע… אין אנחנו מספיקים להודות לך ד' אלוקינו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך, על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים הטובות שעשית עם אבותינו ועמנו" (נשמת כל חי).